אודה ולא אבוש: אני משוחד! בעיני, אין תיאטרון איכותי, חדשני, תרבותי, עכשווי ומרתק יותר מתיאטרון "החאן" הירושלמי. אין כאן מקום לוויכוח אקדמי. אצלי, זה עניין של אהבה. ליתר דיוק: אהבת נעורים, שאינה נסדקת, אלא מתגברת והולכת לאורך שנים רבות, ונושאת אתה ניחוחות, קולות, חוויות קטנות וגדולות, צבעים וזיכרונות.
בהצגה הראשונה של תיאטרון "החאן" צפיתי לפני קצת למעלה מארבעה עשורים, סמוך לתחילת פעילותה של קבוצת התיאטרון החלוצית, במבנה האבן הישן מימי הטורקים, שהפך בכוח חזונו של ראש העיר המיתולוגי טדי קולק, לאכסניית תרבות. אני, כאיש צעיר, בשנות העשרים לחיי, יזמתי, הקמתי וניהלתי (עם שותף) את "מועדון החאן" הירושלמי, שאליו התנקזו ראשי העיר והמדינה עם אורחיהם מחו"ל.
באולם שלידנו ובחצר המחברת בינינו, התנהלו חיים מקבילים: קבוצה של אנשי תיאטרון צעירים ונלהבים יצרה יש מאין, והקימה את מה שהפך ברבות הימים ל"תיאטרון החאן". ראינו אותם בחזרות, היינו בצופים הראשונים של ההצגות, חווינו אתם קשיים והצלחות.
הלכנו לצדם צעד צעד.
ב-1981 פרשתי מניהול המועדון, אך אהבתי והקשר שלי ל"חאן" נשארו איתנים. אשתי ואני המשכנו לצפות בעשרות ההצגות, שהועלו על בימתו, ראינו שחקנים הולכים ואחרים באים, במאים עוזבים ואחרים מגיעים, עיבודים להצגות קלאסיות ומחזות אקטואליים, שלא תמיד הסכמתי עם מסריהם, אך אלה לא גרעו כהוא-זה מאהבתי היציבה למקום, לאנשיו, לרוח המיוחדת השוררת בו, לרובד התרבותי שהוא מעניק לירושלים.
בשנים האחרונות, התברכנו עם כניסתו של מיקי גורביץ לכהונת המנהל האמנותי. צורת העבודה הייחודית לו, האיכויות הבימתיות והתכנים שהביא עמו גרמו לתיאטרון "החאן" לקפיצת דרך משמעותית, ולהפיכתו לאושיה מוכרת ומוערכת בעולם התיאטרון הישראלי כולו (ובהזדמנות זו – אנחנו מברכים את מיקי, עם קבלת תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים).
לפני כעשר שנים, הוצע לי להצטרף לאגודת הידידים ולוועד המנהל של התיאטרון, ונעניתי בשמחה. משנבחרתי כיו"ר אגודת הידידים, ראיתי בכך סגירת מעגל. בהזדמנות זו גם נזכרתי באימרתו של הנשיא ג'ון פ. קנדי: "אל תשאל מה המדינה יכולה להעניק לך – שאל מה אתה יכול לתת למדינה!". ובפראפראזה על המשפט האלמותי הזה הרגשתי, שאחרי שנים של הנאה מהצגות תיאטרון "החאן", אשמח גם לעשות למענו. ובעצם – למעננו, שוחרי התרבות בעיר.
כשאני מנסה לגייס חברים לאגודת הידידים, אני נשאל לא פעם, מה היא האגודה ולמה כדאי להצטרף אליה. ובכן, בשורה אחת: אגודת הידידים של תיאטרון "החאן" הירושלמי מחברת אוהבי תיאטרון ככלל, עם אנשים שחשובה להם היצירה הירושלמית בפרט.
השוחרים, העמיתים והידידים באגודה מוזמנים לכל הצגות הבכורה של תיאטרון "החאן", שהפכו זה מכבר לאירוע חברתי, בו פוגשים "כולם את כולם." (בהצגת הבכורה של "חוקר פרטי", כמו גם של "גן הדובדבנים", נכח גם הנשיא, שמעון פרס).
ולא מדובר בהצגות בלבד. אגודת הידידים (שהחברות בה כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון) יוזמת פעילות מבורכת: אירועי יום שישי, המתקיימים דרך כלל לקראת בכורות. בפגישות הללו (הנרקמות ומופקות בידיה האמונות של פולי ברינר, יד-ימינו של המנהל האמנותי), משתתפים המנהל האמנותי, הבמאי, השחקנים ואחרים מבין הנוטלים יד במלאכה. אלה חושפים בפני הצופים סיפורים מאחורי הקלעים ואת הדרך שהובילה להצגה כמות שהיא עולה על הבמה. לכל הדיעות - חווייה תרבותית מעשירה ומהנה, "בונוס" ראוי לחברים באגודת הידידים והזדמנות להיכרות עם התיאטרון לאורחים, שאולי יצטרפו בהמשך.
וזו מטרתנו: להרחיב את מעגל החברים באגודת הידידים, לצרף אליה חברים נוספים, הן מירושלים והן מי שאינם ירושלמים, אך רוצים להתבשם ביצירה המיוחדת במינה שנעשית כאן, בבניין הזה, שהוא מרכז עשייה תרבותית מיוחדת ומופלאה, שכל מכיריה מוקירים אותה.
אילן רומן, יו"ר אגודת הידידים
