בחודש אוקטובר תיאטרון החאן מציגים את "אהובת הדרקון". בתהליך שנפרש על פני חצי שנה עמלו הבמאי מיכאל גורביץ', המוסיקאי יוני רכטר ולצידו המנהל המוסיקלי דניאל רן ו-10 משחקני להקת התיאטרון על כתיבת "אהובת הדרקון" ויצירת ההצגה.
זהו תהליך שהוליד בעבר הצגות מצליחות ביותר כמו "מילה של אהבה", "אושר" ו-"המצליחים" וייחודו בכך שמלבד כתיבת המחזה תוך כדי העבודה עם השחקנים גם נבנית ההצגה כחלק אינטגרלי מהיצירה, בניגוד לתהליך השכיח יותר בתיאטרון שבו מחזאי כותב מחזה, לעתים במרחק של אלפי קילומטרים ועשרות שנים מהמקום והזמן שבו תוצג ההצגה.
תחילת התהליך מעידה יותר מכל על האומץ הגדול ועל הקשר המיוחד של היוצרים והשחקנים. במשך שבועות רבים קיימו השחקנים אימפרוביזציות - בין אם כמשחקים ובין אם כתגובה לנושאים שעלו בשיחה ביניהם. לאחר משוב מהבמאי ושאר היוצרים נשלחו חלק מהאלתורים שנוצרו לעבודה נוספת של השחקנים כ-"שיעורי בית" ואלה התגלגלו לכדי קטעים קצרים. הבמאי והשחקנים צופים ביחד בקטעים ודנים בנושאים העולים בהם ובנגיעה האישית שלהם לחייהם. אט אט מתבהר הכיוון והנושא מתגבש. בשלב זה תפקידו של גורביץ' כמחזאי מתחזק כשהוא לוקח על עצמו את עיקר עבודת והשכתוב ומביא לשחקנים חדשות לבקרים סצינות וטקסטים חדשים. כמו המחזאי, גם המוסיקאי יוני רכטר מוסיף את תרומתו שלו כתגובה למתרחש בחדר החזרות.
במחזה "אהובת דרקון" מתחילים שחקני הלהקה, בתפקיד עצמם, לספר כיצד לפני שנתיים קרה להם מקרה מיוחד באחת מההצגות, בה הזמינו לבמה את אחד הצופים מהקהל וביקשו ממנו לספר סיפור קטן מעברו. הוא נענה לבקשתם והם ממחיזים עבורו את הסיפור שסיפר, אך בהדרגה מקבל הסיפור חיים משלו והצופה מוצא את עצמו חסר אונים אל מול התמונה הנגלית לעיניו ולעיני שאר הקהל. הסיטואציה נעה ממבדרת למאיימת כשהצופה מגלה שאין לו כל שליטה על הנעשה והוא לכוד בקסמו של התיאטרון. הוא מוחה, אך השחקנים מרגיעים אותו ומאפשרים לו לצפות בעצמו כילד, ולאחר מכן כבחור צעיר, כשהוא פוגש את אשתו לעתיד.
ההצגה עוסקת בנושא שהעסיק רבים מהמחזאים הקלאסיים - אותו הצד בטבע האדם שלוקח דבר מה יפה ומקלקל אותו, הזמן החולף ומערפל את הרגשות, הלב הרך שהופך לקשה כאבן. כאן משולים כל אלה לדרקון בעל ראשים רבים, והשחקנים מעמתים את הצופה עם הדרקון הזה. הצופה נדרש לפעול, אך מתמהמה. בשורה של תמונות פיוטיות המתכתבות עם המיתוס של "אורפאוס ואורידיקה", עם "המלט" של שייקספיר ו-"השחף" של צ'כוב שמים השחקנים מראה אל מול פני הקהל כולו.
בהלימה לתהליך הארוך שעברו יחד, השחקנים מגלמים את תפקידיהם בענווה ובהרמוניה, מפנים את הבמה אחד לשני כדי לקדם את ההתרחשות ולספר את הסיפור. כבר מהרגע הראשון של ההצגה הזו אתם תרגישו את המשמעות הקסומה של המילה "להקה".
