את השקט של אחרי הקריאה הראשונה אפשר היה לשמוע למרחקים, קמתי מהשולחן ולמרות שמתתי לנגוס בבורקס גבינה שקרא לי מהצלחת, הדבר היחיד שהגוף היה מוכן לקבל זה את עשן הסיגריה.
יצאתי מחדר החזרות ובין שאיפה לנשיפה, שאלתי את עצמי למה? ל...מ...ה ? איזה כלים יש לי על מנת להתמודד עם חומר כזה? ראשית, אין עלילה המתפתחת ממצב למצב, הדמויות תקועות בלי שום אפיון פסיכולוגי, המניעים אינם ברורים, וההתרחשויות מקריות, המחזה מתחיל שקלוב אומר "נגמר... זה עומד להיגמר" ובין שתי הרפליקות האלה צפה התקווה. ואת כל זה הגוף צריך לספוג, לעבד לכלל יצירה ולהעביר לקהל.
האם אני בכלל מסוגל ? ? ?
חזרתי לחדר החזרות, נולה צ'לטון קלטה מייד את הייאוש מעיני וקראה לי לשיחה. " אתה מזכיר לי את הייאוש מעיניו של אהרון מסקין בתחילת החזרות של סוף משחק שביימתי בחיפה, אבל בסופו של דבר ההצגה הייתה גדולה. בוא תיכנס איתי להרפתקה ותראה שהכל יסתדר". וכמי שחווה את ידה הקסומה ב"אדמה קדושה" לא היססתי גם הפעם, התהליך לא היה קל אבל יכולתם המדהימה של ניר רון (קלוב), עירית פשטן (נל) ויהויכין פרידלנדר (נאג) הצליחה לייצר מצבים שאותם היה אפשר לגבש כבר בשלב מוקדם של החזרות לתבנית עבודה, ומרגע זה למעשה עיקר החיפוש היה איך אנחנו הופכים את המצב מ"כאילו" ל-"אילו", זאת אומרת לא לשחק כאילו אני במצב, אלה אילו הייתי במצב. כאן נולה הביאה את ניסיונה רב השנים והכישרון המיוחד לה לנקות כל זיוף, בעדינות אך בעקשנות מאוד מדויקת הצליחה לחבר רגע לרגע וליצור הצגה.
ולסיום, זה בהחלט לא היה קל, אבל ללא ספק היה מאוד מאתגר.
